USA 2024 NJ Arrival and Bobby-Anisa

 

נסיעה לארה"ב ספטמבר 2024

מרים סיפרה לנו על התכנון לגילוי המצבה של בעלה מני, בן דודה של אימא שלי. היינו בקשר טוב איתם לפני פטירתו של מני ונשארנו בקשר חם עם מרים. התקשורת איתה קצת קשה מכיוון שהשיחה אפשרית רק בFaceTime – לשם כך יש לנו את ה IPad . כשדיברנו איתה על הגעה לגילוי המצבה שתוכנן לספטמבר, חודש ספטמבר נראה רחוק והמצב היה די רגוע עם ניסיונות להגיע להסכמות על שחרור החטופים/ות. הזמנו כרטיסים בחברה האמריקאית United airlines. אבל המלחמה נמשכת וחברות התעופה מבטלות טיסות מישראל. לאירופה אין כרטיסים – החלפנו את הכרטיסים לאלעל לאותם תאריכים ואפילו עם רווח של כמעט עוד יום (בגלל השעות).

הויזה שלי הסתיימה ביוני 2024 אז נכנסתי במחשב לאתר לבקש אישור כניסה לארה"ב – ESTA. מילוי הפרטים הלך חלק עד שהגיע רגע התשלום. 21 דולר – קיבלתי הודעה שכרגע אי אפשר לשלם ושאנסה מאוחר יותר (יש אפשרות לתשלום עד שבוע מרגע מילוי הפרטים) ניסיתי באותו היום ולמחרת (שבת ראשון) לא עבד. האם יש להם תקלה באתר? האם לא עובד בסוף שבוע? זה נתן הרגשה לא נעימה. הכנתי לי את מספרי הטלפון של השגרירות כדי לברר מדוע אני לא מצליחה לשלם. ככה סתם בזמן האוכל חשבתי לי שכדאי לנסות להיכנס לאפליקציה דרך הטלפון הנייד. לא יאמן עד כמה מהר הכל עבד בנייד! שילמתי. כתוב היה שהתשובה תהיה תוך 72 שעות. אחרי שעתיים קיבלתי אישור שהכל בסדר. האישור תקף לשנתיים.

ללא טלפון נייד אנחנו לא קיימים.

כדי שתהיה תקשורת טובה עם המשפחה הזמנתי e-sim  אמריקאי ב Rent a phone (בנוסף לרגיל שיש לנו אבל הוא לא כולל שיחות מקומיות|) כך יהיה לנו מס' טלפון אמריקאי ויוכלו להתקשר אלינו גם כל אלה שלא משתמשים בוואטסאפ. האפליקציה הזו לא פופולרית שם כמו בארץ.

פעם הייתה זו חוויה נעימה לטוס לחו"ל, כמעט חוויה תרבותית. בשנים האחרונות זו נהפכה לחוויה מלחיצה שגורמת למתח וחוסר שקט. רק מזה אפשר להרגיש חולים. חוסר השקט והמתח עולה בזמן מלחמה כמו עכשיו. להתארגן לנסיעה בין קולות מטוסי קרב והתפוצצויות של טילים ופצצות (לא נשמע אותו דבר), התרעות בנייד על התרעות לאורך קו העימות. במעלות יחסית אין הרבה אזעקות. לא לדעת עד הרגע האחרון האם הטיסה תתקיים והמטוס יטוס....

התקנתי בארץ הesim האמריקאי וקיבלתי הודעה של welcome to Israel 😊

12.09.2024

24 שעות לפני הטיסה ב 00:30 אבי נכנס למחשב כדי לעשות צ'יק אין ו..אין טיסה. מה קורה? חיפשתי ברשימת הטיסות היוצאות ומצאתי את מספר הטיסה ב 6:00 בבוקר! איחור של 5.30 שעות ולא התקבלה שום הודעה על כך. התכתבתי בוואטסאפ עם "בוט" של אלעל שכתב לי שאפשרי לעשות צ'ק אין לטיסה היוצאת מהארץ 27 שעות לפני. ב 3:00 לפנות בוקר הצלחנו וקצת נרגענו שאכן אנחנו על הטיסה ויש כוונה להמריא. בבוקר הייתי בקשר עם סוכן הנסיעות. גם הוא לא ידע על השינוי המשמעותי ולא קיבל הודעה כל כך! הוא הצליח לעדכן את השכרת הרכב שלנו (בהרץ) לשעה 11:00 בבוקר מבלי לבטל ולעשות הזמנה חדשה. ברור שלא נספיק להגיע כי הנחיתה תהיה רבע שעה לפני, נקווה שהמכונית תחכה לנו כשנצליח להגיע.

אבי עם כישרון האריזה שלו עשה את הלא ייאמן והצליח להעמיס את כל העציצים שהכנתי לסיגל, מזוודות, תיקים, שק אוכל של ג'סי, כלים שלה, המיטה שלה עם השמיכות וכמובן גם את ג'סי. היה מצחיק כשאבי לקח את שק האוכל למכונית ג'סי רצה אחריו וקפצה לתוך המכונית ולא רצתה לרדת.

בימים האחרונים החריפו מלבנון תדירות קולות הנפץ בישובים מסביבנו ומערבית לנו. ב 14:30 קיבלנו הודעה שהדרך ממעלות לנהריה חסומה עקב שריפות (מול תחת הדלק מעיליא). אולי נאלץ לשנות מסלול? ב 19:00 יצאנו ונסענו לכיוון כברי. ראינו את הכבאיות, את השטח השרוף והרחנו את השרפה. ג'סי התנהגה יפה עד שהגענו לכפר יונה. כשהתקרבנו קישקשה בזנב-זיהתה. קיבלתי הודעה בנייד על טילים בקו העימות והיא לא ידעה היכן למקם עצמה. שי הביא אותנו לנתב"ג. הצ'יק אין נעשה עצמי בקיוסק.

כהרגלנו אכלנו את הנקניקיות הגרמניות שבדוכן שבאזור השערים. כאן אני לא צריכה לפחד מלקטוז עם הבשר.

בשער לא הבנו מה קורה. ראינו שבודקים כל תיק ותיק, ממש פותחים. מחרימים כל בקבוק עם נוזל וכד'. הייתה המתנה ארוכה. בודקים בורדניג, דרכון ויזה או ESTA  מה איכפת להם האם יש לי, בעיה שלי אם אוכל להיכנס למדינה או לא.  משום מה ממני לא ביקשו לפתוח את החצי טרולי (עם CPAP בפנים) אבל שלחו אותי לדלפק של השער ואז גם את אבי. לא ברור לנו מדוע ולמה. בסוף אישרו לנו לעלות לטיסה ואז גיליתי שבזמן הטרטור שעברנו איבדתי את השקית עם הכרית וכיסוי העיניים. בתחילת הטיסה חילקו מעטפה עם כיסוי עיניים, אטמי אזניים מברשת שיניים ומשחה קטנה. נחמד לפחות זה. המושבים והמעברים היו צפופים מאד מזלנו שאנחנו לא אנשים גבוהים.

יום שישי 13.09.24

רוב הטיסה עברה בשינה – היתרון בטיסת לילה. מידי פעם קרה שהראש של אבי נשמט קדימה ונגע שמסך המגע שבמושב ואז המסך נדלק עם אור (הכל מסביב חשוך). לקח לנו זמן למצוא כיצד מכבים את המסך, שאלנו דיילת והיא הלכה לברר וחזרה עם תשובה. הטיסה הייתה קשה של 11 שעות בצפיפות ודחיסות. ביקורת הדרכונים בNewark  שבניו-ג'רסי לקחה שעה כי בהתחלה רק עמדה אחת תפקדה. מאד דאגנו שנאבד את הזמנת המכונית השכורה. המזוודות כבר חיכו לנו במסוע וזה היה טוב אבל היכן השכרת הרכב? הלכנו והלכנו ונסענו ברכבת (חצי באוויר) הפנימית ושוב הלכנו והלכנו עד שהגענו התקבלנו בקלות ונאמר לנו לבחור בין כל המכוניות שבחניית ה GOLD! אבי בחר בניסן. אוטו נוח מאד – אמריקה. אבי התאהב במכונית. מושב הנהג זז אחורה לבד ברגע שפותחים את הדלת. כשמניעים את האוטו המושב חוזר למקומו. החלונות כהים ולא רואים מבחוץ מה יש בפנים – זה ממש טוב כשיש מזוודות. המצלמה בזמן נסיעה אחורנית מראה גם מבט מעל המכונית.

 

התקשרנו טלפונית לאניסה ולבן דודי בובי, שהיו כבר בדרך לבית המלון שלהם בניו-ג'רסי. הם הזמינו כדי להיות איתנו בערב. קשה להם לנהוג בחושך לניו יורק. קבענו ל 17:30 במסעדה קוריאנית Cast Iron Pot K-BBQ all you can eat . אניסה בחרה את המסעדה ואני שאף פעם לא אכלתי במסעדה כזו שמחתי על ההזדמנות. המסעדה מאד קרובה לבית המלון שלנוRidgefield Park  Hilton Garden Inn שבחרנו להתאחסן בו, כי הוא במרחק טוב בין 2 בתי הקברות שאנחנו מתכננים לבקר.

התקשרתי למרים והיה מצחיק שלא זהינו אחת את השנייה כי בטלפון נשמענו לנו שונה לגמרי מאשר בפייסטיים. עדכנתי גם את בת דודי אווילין, שהגענו וניפגש בשבת היכן שהם יחליטו. לצערנו שני האחים אווילין ובובי לא בקשר.

 

משדה התעופה לבית המלון

 

בקלות הגענו לבית המלון וגילינו שהמים בברזים ממש לא טעימים, מלאים בכלור שמורגש אפילו בקפה. אולי בגלל הקורונה? קניתי בקבוקי מים מינרלים בלובי. אחר כך התברר לנו שגם בניו יורק אי אפשר לשתות את המים בגלל הכלור.

 הפגישה עם אניסה ובובי הייתה מרגשת. נפגשנו בכניסה למסעדה הקוריאנית  in Little Ferry NJ Cast Iron 

 Pot

מבית המלון למסעדה

עד שהם הגיעו ישבנו על ספסלים מחוץ למסעדה וצפינו באנשים. הופתענו לגלות שכולם מלוכסני עיניים. היה מעניין. הרגשתי כמו בתוך סרט דרום קוריאני שאני אוהבת לראות בבית. טלפנו לברר היכן אניסה ובובי והתברר שהם התבלבלו קצת בדרך בניווט. הסתבר שהם משתמשים במכשיר GPS ישן. 

נכנסנו למסעדה והתישבנו מסביב לסיר ברזל שמזכיר טבון, מתחתיו בוערת אש ומעליו ארובה ארוכה. מזמינים בשר וירקות שרוצים ומבשלים על הסיר. מי שיודע מכין לעצמו לבד, אבל אצלנו מלצר נחמד עשה את העבודה במומחיות וזריזות. מה שמזמינים הוא צולה על הסיר, כשהבשר פחות או יותר מוכן הוא גוזר אותו במספרים לחתיכות קטנות שיהיה קל לקחת עם מקלות האכילה. היה מעניין וטעים מאד. כשהמלצר שמע שאנחנו מישראל הוא מיד שאל האם אנחנו צריכים כשר. הרגענו אותו שממש לא.

מסתבר שיש להם עוד מסעדות בניו-ג'רסי ואחת בניו-יורק

אניסה הביאה לנו מתנות מענינות. שקיות נילון לקניות, שקית יפה מקרטון גם טוב לקניות – פרקטי לחנויות אוכל שנקנה בהן, והכי מרגש מבחינתה קופסה סינית עם עוגיות סיניות מיוחדת של פעם בשנה לכבוד פסטיבל הסתיו – השלכת. מאד מתרגשים כאן מהתקופה הזו בשנה.

הקופסה עם 2 העוגות הסיניות

עשויה מקמח ושעועית מרוסקת למשחה

אבי מסביר על גוגל מאפ

 

 

 

ישבנו עוד קצת על הספסלים בחוץ ואחר כך נפרדנו לשלום ולילה טוב. וידאנו שהם הגיעו בשלום לבית המלון שלהם.