USA 2024 Lancaster PA

 

יום רביעי 18.09.24

19-23 מעלות צלסיוס. ייתכן גשם במשך היום.

יצאנו בנסיעה לכיוון פנסילבניה לבית המלון הבא שלנו Lancaster Arts Hotel. למרות שנסענו באוטוסטרדה  הדרך הייתה יפה כי להפתעתנו השלכת מורגשת בעצים שבצידי הכביש. ריגש אותי ועודד אותי שכשנצפין להרי פוקונו נראה שלכת.

עצרנו בחנות גדולה של Hobby Lobby . בשנים עברו קנינו בחנויות הרשת הזו את הרקמות המורכבות שעשיתי ועדיין עובדת על אחת. החנות מקושטת ומאורגנת לקראת הסתיו וולנטיין. תמיד יפה לראות.

לא מצאנו את הסטים של הריקמה ושאלנו עובדת האם היא מכירה את הרקמות האלו. היראתי לה תמונה בנייד עם 2 עבודות שתלויות בסלון שלנו. היא הסתכלה אמרה שיש והובילה אותנו לעבודות ציור! היא הייתה בטוחה שאלו ציורים. התלהבה כשהבינה על מה מדובר ואמרה שהיתה שמחה לעשות גם כזה, אבל היא לא מכירה ואין בחנות. עכשיו אנחנו מעריכים יותר את עבודות הרקמה שיש אצלנו  בבית.

אכלנו צהרים ב KFC שמצאנו בדרך - התגעגענו לאוכל הזה - תמיד טעים.

 

 

מצאנו את פינת הקפה :)

הגענו לעיר Lancaster ולבית המלון Lancaster Arts Hotel בית מלון בוטיק מעוצב מיוחד. יש עליו ביקורות ממש טובות. פקידת הקבלה היתה נעימה ומסבירת פנים. לצערנו הופתענו מגודלו של החדר. יחסית למה שהתרגלנו הוא קטן וצפוף. הכל קומפקטי. המיטה יותר קרובה במידותיה למיטה וחצי. חיפשנו את פינת הקפה ומצאנו אותה בארון. הוצאנו ושמנו אותה על השולחן ליד שקע חשמל. היו שני בקבוקי מים ליד המיטה אבל גם מהברז ניתן לשתות.  בדיעבד מתמונות שראיתי באינטרנט אני חושבת שקיבלנו את החדר הכי קטן שיש פה. כל יצירות האמנות והריהוט בכל חדרי המלון והאזורים המשותפים זמינים לרכישה.

הבניין ישן, בסוף שנות 1800 שימש כמחסן טבק לכן בנוי מלבנים. לנקסטר הייתה פעם מרכז אזורי לייצור סיגריות. בשנת 2004 רכשו יזמים את הבניין ההיסטורי הזה, שעד אז היה אחד מארבעה מחסנים היסטוריים שנותרו באזור.  במהלך השנתיים הבאות, מחסן הטבק לשעבר הוסב בהדרגה למלון בוטיק יוקרתי בשם Lancaster Art Hotel . המלון תוכנן כדי לנצל את המאפיינים ההיסטוריים של הבניין המקורי, תוך השארת רבים מקירות הלבנים המקוריים וחלק מרצפות העץ המקוריות ללא פגע.  עבודות אמנות, בעיקר של אמנים מקומיים, מוצגות ברחבי המלון. רוב הרהיטים יוצרו על ידי אומנים בפנסילבניה, כולל פריטים מסורתיים של יצרן הרהיטים של ניו הולנד, ג'ון מרטין. בלובי ובסוויטות במיוחד הציגו "כסאות טבק" בית המלון הזה חבר ב  History Hotels of America

 

כסאות עלי הטבק ליד דלפק הקבלה

בחוץ לפני הכניסה למלון

יש כאן גם מסעדה יוקרתית שנחשבת טובה מאד. 

 

במעלית יש ציורי רישום קטנים

אחרי מנוחה הודענו לאהוד נסאו שהגענו והוא מיהר להגיע לבית המלון. ישבנו קצת בלובי.

 

אבי ואהוד בלובי

מזוודה חדשה שלי

אח"כ נסענו למרכז קניות לחנות של סמסונייט שאבי מצא בגוגל. אבי התעצבן על המזוודה שלי כשגרר אותה והחליט שאני צריכה מזוודה חדשה, דומה לשלו. מצאנו מזוודה יפה בצבע פנינה, מזכירה לי צדף, יהיה קל לזהות אותה על המסופים בשדות התעופה.

 

חיפשנו היכן לאכול, מצאנו את Chipotle  אוכל מקסיקני. לא בדיוק לזה התכוונו – זה מקום פשוט לאוכל מהיר. אכלנו בשר וירקות בלאפה. היה טעים ומשביע. 

 

הדרך לקניית המזוודה

חזרנו לבית המלון וקבענו שניפגש מחר ב 9:50 . גם חגי יבוא איתנו. לקח יום חופש מהעבודה לשם כך.

לפתע דפיקה בדלת החדר – גבר עמד בפתח והושיט ורד אדום ארוך עם 2 שוקולדים קטנים כקבלת פנים. חמוד. מנסים שיהיה רומנטי. לילה טוב.

עם הורד והשוקולדים

 

הנסיעה של היום

 

כך יודעים שהגענו לאזור האמיש

יום חמישי 19.09.24

15-27 מעלות צלסיוס.מעונן.

בשעות הקטנות של הלילה קיבלנו הודעה מצערת מאד על מותו של פסח, אח של דני שוורצמן. ליבנו עם חגית ודני.

בבוקר חגי ואהוד באו לאסוף אותנו מבית המלון. נסענו ברכב שלנו על פי הוראות הדרך של חגי. הגענו לאזור ששם סוחרים בבעלי חיים: סוסים, כבשים, פרות/פרים וחזירים. חגי מכיר את המקום עוד מימי ילדותו כי היה מגיע לפה עם סבא שלו (אבא של רחל) מוירג'יניה. 

 

מקום המכירה לפני

הגענו בדיוק לפני תחילת מכירה פומבית של עגלים ועגלות. אסור לצלם במתחם אבל לא התאפקתי וגנבתי צילומים פה ושם (פפאראצ'י). אני לא מאמינה שיצא לי לראות דבר כזה – עד כה רק בסרטים ראיתי. הקורא במרכז היה איש האמיש שדיבר ממש אבל ממש מהר. כל כך מהר ולא נראה שהוא מתאמץ. לא הבנתי כיצד קלט בזריזות מי מעוניין ומציע (תנועה עם שלט עם מספר). אני בטוחה שהוא ראה אותנו (קלטתי מבט) והבין שאנחנו לא קונים וכנראה גם לא מהווים איום. אסור לצלם בגלל האגודות לזכויות בעלי החיים שעושים לחבר'ה כאן חיים קשים.

 

 

מכירה פומבית של פר

 

ילדי האמיש משחקים בהפסקה מלימודים

סוס פוני

אין צמיגים על הגלגלים

משם נסענו למרכז החנויות של האמיש Kitchen Kettle Village. הופתענו לשמוע שזו הפעם הראשונה של חגי להיות כאן. לנו זו הפעם השנייה כי היינו כאן בשנת 2015 עם הקרוואן. חנינו בחניון קרוב לכאן. אנחנו שמחים שהראנו מקום חדש ונחמד לחגי. בכל זאת מוזר שחגי גר כאן מזה 11 שנים ולא ביקר פה. אהוד עבר לכאן רק לפני שנה וכן ביקר כאן. כתוב שיש יותר מ-40 חנויות במתחם. המתחם משרה אווירה שמחה ונעימה.

מצאתי כאן תיק עור קטן בעיצוב מקומי שיכול להחליף את התיק הקצת מרוט שלי. אגב עור הפרה מיובא מארגנטינה והתיק מיוצר כאן.

 

חגי ואהוד נסאו

למכירה נדנדות לציפורים

אהוד ושולי

 

אבי מצלם

את זה..

נכנסנו לחנות לשמן זית. ממש לחצו שנבחר מה לטעום. בחרנו וטעמנו ולא התלהבנו :)

את השמן הזה טעמנו

הסב את תשומת ליבי שלט של גלריה שרשום עליו Dutchland Galieries   ברור מדוע. משמעות השם הוא "גלריות של גרמניה." מוצא האמיש מגרמניה והשפה שלהם היא כמו היידיש של היהודים רק גרמנית+אנגלית ולא גרמנית +עברית. בגלריה מוצגים ציורים של אמנים מקומיים. 

 

חגי דאג לנו לפוקורן מתוק

 

 

כשחזרנו לחנייה שמנו לב לאוטובוס שחנה וירדו ממנו אנשי אמיש. איך זה? הרי הם לא נוסעים ברכבים? חגי ניגש לזוג שירד מהאוטובוס ושוחח איתם. מתברר שהם מאוהיו ומותר להם לנסוע ברכב בתנאי שהנהג הוא לא מחברת האמייש. (כמו גוי של שבת אצל הדתיים אצלנו).

חגי מברר עם האמיש

 

בארה"ב מאד אוהבים ומתרגשים מגשרים מקורים. אולי מגלל הסרט המפורסם של הגשרים של מחוז מדיסון שהפך את הגשר המקורה למקום רומנטי. עברנו בגשר מקורה. כמובן שעצרנו כדי לבחון אותו ולצלם. 

אהוד בוחן את מבנה הגשר

 

היה נחמד כשכרכרה של האמיש עם תיירים עברו בה. האמישית צחקה ותוך כדי תנועה אמרה לנו שנבוא לסיור.

 

 כרכרת האמיש עוברת בגשר מקורה

הגיע שעת צהרים ונסענו למסעדה של האמיש שמאד מומלצת, ולכן היה מאד מלא שם והתור גדול ולא היה מקום למשך חצי שעה לפחות לכן נסענו למסעדה Speckled Hen שהיא גם מסעדת עוף ושם היה טעים ופשוט ולא צריך יותר מזה.

Katie's Kitchen -Amish cooking-פה לא אכלנו

 

פה אכלנו בהנאה

התחנה הבאה שלנו היה המוזאון לרכבות בגודל אמיתי לגמרי. הכל מסודר ויפה ובהחלט מרשים. 

 

היה משעשע לראות את אבי ואהוד מדסקסים על מבנה שרשרת הטלטל ש גלגלי הרכבת האם אכן היא יכולה לזוז במצב הזה או לא.

שק הדואר שהיו אוספים עם היד

 

אהוד נראה מאושר ממראה המכונות. 

 נחמד היה לראות ילדים עובדים בכאילו להעמיס פחם לתנור רכבת של פעם.

 ההצצה לבפנים של רכבת נוסעים. הזכיר לי נשכחות מהילדות שלי באירופה.

בקרון חדר אוכל

בקרון שינה

קרון לפינוי שלג מהמסילות

תחנת רכבת

מחלון המוזאון היה נוף חקלאי יפה

אבי מראה את הצילומים שלו באינטרנט

חגי אוהב לבשל בביתו והזמין אותנו לארוחת ערב אצלו. מאד חמוד ויפה מצידו. אמרתי שאני חייבת לנוח קצת. חזרנו לבית המלון ונרדמתי ל-45 דקות.

ברבע לשש בערב אהוד בא לקחת אותנו לביתו של בנו חגי. הלכנו ברגל כ 20 דקות דרך בניין הקולג' המקומי. בניין יפה.  בכלל העיר הינה עיר נעימה ושקטה. אין כמו ללכת ברגל כדי להרגיש מקום.

ברגל אל חגי

 

הקולג'

בהרבה מקומות במרחב של לנקסטר מריחים את הזבל של הפרות – גם כי מפזרים בגינות הפרטיות כדשן זול ויעיל. אנחנו רגילים לריח מימינו במושב ובקיבוץ.

הבית של חגי בשכונה שקטה וירוקה מאד. נעים מאד.

הכניסה לבית

מקובל בארה"ב לשים שלט על דשא פרטי עם דעות אישיות. כאן יש שלט אוהד לבית הספר התיכון שהבנות לומדות בו.

כשחגי שם עליו סינור הוא נראה כל כך מקסים וחמוד שהייתי חייבת לצלם אותו.

חגי הכין ספגטי בולונז עם חלב שקדים. התחשב מאד ברגישות שלי ללקטוז. יצא ממש ממש טעים. אכלנו יחד עם המשפחה המקסימה וחמודה שלו -  עם אשתו שרה והבת אליס. הבת הגדולה רותי בת 16, נמצאת כרגע בישראל! במסגרת פרויקט של קק"ל. תהיה חצי שנה. לא פשוט במצב מלחמה. האמת הופתענו.

יש להם 2 חתולים אבל לא הצלחתי לראות אותם כי אחד התחבא ואחד סגרו בחדר כי הוא עלול להיות אלים לאורחים.

ביצים סגולות טעימות

 

פתאום שרה נאלצה לטפל במקרה חירום בבנק הדם שהיא מנהלת בבית החולים המקומי. הייתה תאונת דרכים למשפחת האמישים. מכונית נתקלה בסוסים עם הכרכרה. כנראה בגלל החשכה.

אליס הזכירה לנו את צופי. גם בגיל כי היא אחרי בת מצווה וגם כי היא מצירת. תמונות שציירה תלויות מסביב. היא חמודה מאד וחברותית. הבית חם ומזמין. היה כיף להרגיש ביתיות ולהיות בחברה נעימה.

מסלול הנסיעה של היום

יום שישי 20.09.24

יום שימשי ובהיר 16-29 מעלות צלסיוס.

 

 

 בשעה 9:15 נפגשנו עם אהוד (חגי חזר לעבוד) רגלית הלכנו למרכז העיר לשוק המקורה. 

הבנין הכחול הינו בניין השוק

 

בניין השוק

חגי אמר לנו שאנחנו חייבים לקנות שם בייגל מסוים מדוכן שהוא ליד דוכן תבלינים. מצאנו את הדוכן המומלץ וקנינו 2 אחד לאהוד ואחד לי, למרות החמאה שבבייגל. באמת טעים.

 

בגרמנית קלוקלת כתוב "בוא לאכול " (Komm-Iss)

דוכן הבייגל הטעים

הכל שוקולד ועם חלב. נראה טעים אבל לא בשבילי

 

קניתי מזכרת לארון המזכרות שלי "משפחה האמשית" מאיש זקן שראיתי שהוא רציני מאד לחפצים שהוא מוכר. אמר שאזהר מראשה של האישה כי הוא הכי שביר. ארז ממש יפה כאילו ידע שהחפץ צריך לעבור דרך ארוכה במזוודה.

 

זהו בניין שוק האיכרים העתיק ביותר באמריקה .פתוח בסופי שבוע ימי חמישי עד ראשון. מאז  1730 החקלאים מביאים לכאן בשרים וירקות למכירה לתושבים המקומיים. רבים מבעלי הדוכנים של היום היו "בשוק" מאז תחילת המאה ה-19. השוק הזה נרשם לאחרונה כאחד מעשרת השווקים הטריים הטובים בעולם על ידי  CNN Go

 

אבי ואהוד על הספסל

ילדי גן מטיילים תוך כדי שמחזיקים בחבל למען הבטיחות שלהם. ממושמעים וחמודים

העיר נקיה ומסודרת. ראינו אוטובוס אז אהוד אמר שיש אוטובוס חינמי לפנסיונרים שמסתובב בעיר ופנסיונר יכול לעלות ולרדת בתחנות חופשי לגמרי.

חזרנו לבית המלון להתארגנות קצרה.

אהוד על כיסא עלה טבק במלון

 

עם המכונית שלנו נסענו חצי שעה לתצפית שחגי המליץ לנו עליה. התצפית Pinnacle Overlook על הנהר ועמק lower Susquehanna River Valley. הדרך לשם יפיפיה. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים נסיעה בין עצי יער, חוות חקלאיות. הכל מאד ירוק. בתים פזורים, קצת שלכת, עלים נושרים ועפים באוויר.

 

מרחק הליכה קצר לתצפית

הרבה עלי שלכת על הדרך

הגענו לתצפית Pinnacle Overlook והמקום יפה. ראינו נשרים עפים מעל העצים ומעל מי הנהר קרוב למים כדי לתפוס דגים. סוג הנשרים כאן הן נשר תרנגול הודו = Turkey Vulture

 https://en.wikipedia.org/wiki/Turkey_vulture

 

זוג בחורים עלו בשביל ושאלנו אותם האם כדאי ללכת קצת בשביל. הם אמרו שכ 100 מטר יש צוק שגם יפה לראות משם. שאר השביל אינו קרוב למים או לתצפית לנהר. ירדנו לצוק ועלינו חזרה. היה לנו כבר חם.

 

אהוד ושולי כקנה מידה לגודלו של העץ

הגיע העת לאכול משהו. חיפשתי מקום בדרך חזרה ומצאתי מקום עם ציון גבוה – את בר קפה מסעדה Frogtown  . הגענו למקום שנראה כמו בסרטים. לא היו הרבה אנשים כנראה כי צהרים. השירות היה טוב ומהיר והאוכל ממש טעים. היתה זו עצירה טובה ומוצלחת.

 

אוסף גדול של ידיות בירה

בדרך עקפנו בחורה האמישית יפה דוהרת קלות על סוס. 

 

 

בחורה האמשית דוהרת על סוס

בהרבה בתים במרחב הזה תלוי כוכב על הקיר החיצוני של הבית. לא ברור לי מה הוא מסמל. אולי דתיות?

 

בכניסה לבית המלון נפרדנו לשלום מאהוד וחזרנו לחדר. או יותר נכון ניסינו לחזור – כרטיסי המפתח סירבו לפתוח את הדלת. ירדנו לדלפק הקבלה ומיד סידרו את המפתחות. לא ידעו להסביר מה קרה (או שלא רצו).

ציון נקודה שלילית לבית המלון הזה.

מחר נמשיך צפונה. לילה טוב.

הנסיעה היום